פיזיותרפיה וגורם הזמן

אחת המוסכמות הבלתי פורמליות בעולם הפיזיותרפיה היא שאיכות הטיפול היא פונקציה של זמן.
לדוגמא:
לפני מספר שנים, צדה את עיני מודעת פרסום של קבוצת פיזיותרפיסטים שפתחו ביחד מכון פרטי והצהירו שאצלם, בניגוד למכונים אחרים ובוודאי כאלה של קופת חולים טיפול נמשך שעה וחצי!
תארו לכם למשל, שכירורג יפרסם שאצלו ניתוח של תוספתן אורך 3 שעות ולא שעה כמו אצל אחרים.
או רופא שיניים שמתגאה בעובדה שהוא מבצע סתימה בשעתיים ולא שעה כמו הקולגות שלו.
במצב נורמאלי ורצוי, האפקטיביות של הטיפול תמדד בתוצאת הטיפול והיעילות במשך הזמן שלוקח להגיע אליה. ככל שהזמן שלוקח להגיע לתוצאה המבוקשת יהיה קצר יותר ,היעילות תהיה גדולה יותר. אנחנו מתנים כמובן את השיפור ביעילות בכך שהיא לא תפגע באפקטיביות של הטיפול.
המוסכמה הבלתי כתובה שאורך הזמן שלוקח הטיפול מעיד על איכותו גורמת לעיוות מזיק . כאשר המדד הוא הזמן ולא התוצאה חלק מהפיזיותרפיסטים משקיעים מחשבה איך ועם מה למלא את הזמן במקום מהו הטיפול הנכון.
לשים מטופל עם הידיים בפרפין או להדביק לו אלקטרודות לאחר הטיפול מבלי שזה יהיה חלק ממטרה טיפולית וללא בחינה של התוצאה זה Mal practice !
הבאתי דוגמא אחת שבה ההתייחסות לזמן גורמת לעיוות החשיבה הקלינית. אבל, לדעתי יש כאן משהו עמוק יותר.
העובדה שפיזיותרפיסטים מתייחסים לזמן הטיפול כפקטור איכותי, מעידה לדעתי על כך שהם אינם מאמינים באמת, ביכולתם לעזור למטופלים. חשיבה זו שהיא בדרך כלל מודחקת גורמת לכך שבמקום לנקוט בפרקטיקה נבחרת שהיא היעילה ביותר להשגת המטרה ( בהנחה שהגדרנו לעצמנו מטרה מוגדרת וניתנת למדידה) אנחנו " זורקים " לסיר כמה שיותר מרכיבים בתקווה שמשהו מזה יעזור.
מכאן, שככל שהזמן המוקדש לטיפול ארוך יותר אפשר לזרוק לתוכו יותר מרכיבים ולקוות לתוצאה טובה יותר או לפחות לכך שהמטופל יהיה מרוצה כיוון שהוא מרגיש שמשקיעים בו יותר.
יש להיפטר מההרגל החשיבתי שאומר שככל שהטיפול ארוך יותר הוא איכותי יותר.
לטיפול צריכה להיות מטרה ברורה ומדידה. יש לבחור את הטיפול האפקטיבי ביותר להשגת המטרה וככל שהטיפול יהיה אפקטיבי יותר הזמן להשגת המטרה יהיה קצר יותר.
ברור מצד שני שלזמן שהטיפול לוקח יש חשיבות כלכלית. אם התמורה לטיפול היא פונקציה של זמן, באופן טבעי ולא תמיד מודע נרצה להאריך את זמן הטיפול ולקבל תמורה גדולה יותר. שוב נוצר פה עיוות הפוגע בטיפול וכאן העיוות גם פוגע במערכת כולה כיוון שהמערכת, ( קופת החולים למשל), משלמת על זמן ולא על מוצר.
מבחינה מעשית כאשר הזמן המוקצה לטיפול אינו מספיק, הפתרון אינו להוסיף אלמנטים בלתי נחוצים שלא דורשים זמן מהמטפל ( פראפין ,אלקטרותרפיה). אלה לבצע בזמן המוקצב חלק מהטיפול ולהמשיך את הטיפול בפעם הבאה. כאשר אנחנו יודעים במדויק מה אנחנו רוצים להשיג אין בדרך כלל בעיה לחלק את הטכניקות הטיפוליות שבחרנו על פני מספר טיפולים.
לדוגמא: אם המטרה הטיפולית היא להגיע לטווח מלא בכתף. ייתכן והטכניקות שנרצה לבצע עלולות לקחת שעה. בהנחה שנתונה לנו לטיפול חצי שעה בלבד. נעשה באותה חצי שעה את מחצית הטכניקות ואת החצי השני נעשה בטיפול הבא. ברוב המקרים זה לא יפגע בתוצאה הסופית אלא רק ידרוש מספר גדול יותר של טיפולים.
גורם נוסף על הקשר בין זמן לאיכות הטיפול:
מקובל לחשוב שככל שהטיפול אינטנסיבי יותר, כלומר, ככל שנעשה יותר טיפולים בשבוע לצורך העניין, כך תהיה התוצאה מהירה וטובה יותר.
אני חולק על כך מכל וכול.
לטיפול פיזיותרפי, בעיקר לטיפול מנואלי יש השפעות מתמשכות מעבר לזמן הטיפול עצמו וזאת בשני היבטים:
1.כאשר הטיפול מייצר כאב זמני ( Treatment soreness ( דרוש למטופל זמן כדי להתאושש מהכאב שגורם הטיפול עצמו, שהוא במקרים רבים אפקט בלתי נמנע. כאשר אנו מטפלים פעמיים בשבוע, הזמן בין טיפול לטיפול יהיה יומיים שלשה. במקרים רבים זהו זמן בלתי מספיק להתאוששות.
2.מצד שני, אם מסיבות כלשהן אנחנו נאלצים לעשות מדי פעם טיפול פעם בשבועיים ואפילו אם נפסח על שבוע נוסף. התוצאה הסופית תהיה זהה גם אם להגיע אליה ייקח מעט יותר זמן.
הניסיון הקליני שלי מצביע על כך שהזמן האידיאלי בין טיפול לטיפול הוא כשבוע, כאשר רק במקרים נדירים טיפול צפוף יותר יהיה גם אפקטיבי יותר.
לסיכום : הטיפול צריך להיבחר לפי התאמתו לפתרון הבעיה שלפנינו ולא כפונקציה של הזמן שלוקח לבצע אותו.
כאשר המטרה הטיפולית ברורה ומדידה וכאשר ברור לנו כיצד אנו רוצים להגיע אליה אין בדרך כלל בעיה לפרוס את הטכניקות הטיפוליות על מספר טיפולים.
ישנו גורם נוסף וחשוב ביותר הקשור בזמן הטיפול,
כאשר אנחנו מחליטים על אמצעי מסוים כדרך הטיפולית המועדפת. חשוב ביותר, ליישם את האמצעי הזה בהדרגה כדי ש: 1. אם תהיה תגובה שלילית היא תהיה מבוקרת ולא נמשיך עם משהו שהתגובה עליו שלילית. 2.גם אם התגובה היא חיובית באופן כללי דרושה הדרגתיות ביישום שלה מבחינות רבות: עוצמה ,משך זמן, מספר הטכניקות שמיושמות וכו' כדי שתהיה לנו בקרה טובה על התוצאות והערכה אם אנחנו הולכים בדרך הנכונה.
כל זה מחייב פעמים רבות טיפולים קצרים ,במיוחד בשלבים הראשונים של הטיפול.
בטיפולי צוואר למשל אני מבצע שתי טכניקות טיפוליות בלבד בטיפול הראשון ולכן הוא קצר במיוחד. גישה זו משתלמת בסופו של דבר בטווח הארוך.

* אין באמור לעיל התייחסות ליעילות ולאפקטיביות של האמצעים הנ"ל ,אלא רק לעובדה שהוכנסו לתוכנית הטיפולית כדי למלא את הזמן בתוכן לא רלוונטי.