עיקרון הטיפול לפי טווחים בפיזיותרפיה

עיקרון הטיפול לפי טווחים בפיזיותרפיה

עיקרון הטיפול לפי טווחים אומר: טווחי התנועה של או המפרקים המעורבים בבעיה הם הפרמטר העיקרי וברוב המקרים גם היחיד , לבחירת הטיפול הפיזיותרפי.
כהקדמה להסבר שיבוא מיד נאמר: גישה זו היא פשוטה, אפקטיבית, וקלה יחסית ללימוד וליישום.
אפשר להשוות או לדמות את הגישה של טיפול לפי טווחים לטיפול פסיכולוגי לפי הגישה הביהביוריסטית. כלומר, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהמגבלה בטווח היא הביטוי לבעיה ממנה סובל המטופל, ואף על פי שהיכולת שלנו לדעת ברמת וודאות סבירה מהם הגורמים לבעיה נמוכה ביותר ( ראה עיקרון אי הוודאות בפיזיותרפיה), שיפור הטווח יביא כמעט בוודאות לירידה בסימפטומים ובמקרים רבים לפתרון מלא של הבעיה.
דוגמה קונקרטית היא כוח שרירים. אם בבדיקה מצאנו כאב מגבלה בטווח וירידה בכוח שרירים. שיפור בטווח עשוי להוריד כאב ושניהם ביחד עשויים לשפר כוח שרירים לפני שאנחנו מטפלים ישירות בחיזוק שרירים כיוון שכוח שריר מושפע ישירות מכאב ומטווח ושיפור בשני האחרונים ישפר כוח שרירי או יותר נוח יאפשר לשריר לפתח יותר כוח.
גם אם המגבלה בטווח איננה הגורם היחיד לבעיה, הרי שאם נפתור את בעיית הטווח יהיה זה כאילו אנחנו פותרים בעיה מתמטית עם מספר נעלמים. פתרנו נעלם אחד יהיה קל יותר למצוא את יתר הנעלמים ולטפל בהם.
הכלי העיקרי והאפקטיבי ביותר לשיפור טווחי תנועה הוא טיפול מנואלי. טרם נמצא לו מחליף ראוי וספק אם ימצא. תרגילים יכולים לשפר טווחים אבל לא באותה מידה של אפקטיביות, דיוק ומהירות כמו טפול מנואלי.
כהשלמה לפוסט זה אני מציע לקרוא את הפוסט: פיזיותרפיה וטפול מנואלי.