פיזיותרפיה וכלכלה

פיזיותרפיה וכלכלה

כאשר מסתכלים על הפיזיותרפיה בפן הכלכלי שלה, אנו נדרשים להגדיר מהו ערכו של המוצר בעבור מי שאנו מצפים ממנו לשלם בעדו, כשה"מוצר" הוא, כמובן, הטיפול הפיזיותרפי. ידוע שבריאותו של אדם קובעת יותר מכל את איכות חייו, שלא לדבר על תוחלת החיים שלו. בנוסף, היא קובעת גם את יכולתו להתפרנס. ולכן אנשים מוכנים להוציא כמעט כל סכום כדי לשמור על בריאותם, ויותר מכך, להחזיר לעצמם את בריאותם, כיוון שבלעדיה אין ערך לשום דבר אחר – לא לבית, לא לרכב, לא לחשבון הבנק וכו'.
אבל לבריאות יש כמובן דרגות. בראש הרשימה עומדת הצלת החיים עצמם, ואכן אנו רואים שאנשים מוכנים להוציא כמעט כל סכום אם יוכלו לזכות תמורתו בחייהם. במקום השני עומד התפקוד, כאשר המצב הבריאותי אינו מסכן חיים אבל מונע מהאדם לממש אותם. אנשים, שעקב מצב בריאותם אינם יכולים לעבוד, לנוע בחופשיות, לבצע פונקציות חיים בסיסיות בעצמם כמו: אכילה, רחצה, לבוש, יהיו מוכנים לתת הכול כדי שיקבלו בחזרה את יכולת התפקוד שלהם.
ברמה השלישית עומד הסבל הפיזי והנפשי, ותפקוד ברמות פחות בסיסיות – אנשים ששיכולים לעבוד אבל לא בכל עבודה, הם יכולים ללכת אבל רק למרחקים קצרים, או שאינם יכולים לרוץ. הם אוכלים, מתרחצים, ומתלבשים בעצמם, אבל לא בצורה מיטבית, ופעמים רבות ביצוע מטלה תפקודית כרוכה בכאב.
הטיפול הפיזיותרפי הוא חלק מהתשובה הרפואית לבעיות אלו, בעיקר לרמה השלישית.
עד כאן הכול ברור, ומכאן והלאה שום דבר אינו ברור. כאשר אנו באים לבדוק מהו ערכו של המוצר, ששמו טיפול פיזיותרפי, אנחנו צריכים לשאול את השאלה: מהו המחיר שאותו ניתן לדרוש וגם לקבל עבור המוצר. מה שלא ברור כאן מהו באמת המוצר שאנו רוצים שמישהו (הלקוח הישיר, קופת החולים, חברת הביטוח) יכניס את היד לכיס וישלם עבורו את המחיר שאנו מבקשים. כדי שזה יקרה, אותו לקוח צריך להיות משוכנע שיקבל את התמורה הראויה עבור כספו. במקרה שלנו, שהטיפול ישיג את מטרתו – כאב הגב יחלוף או לפחות יוקל, הברכיים יאפשרו לו לעלות במדרגות, הוא יוכל ללבוש חולצה ללא כאב בכתף וכו'. הוא לא משלם עבור זמן (ראה בבלוג זה – מרכיב הזמן בטיפול הפיזיותרפי).
במצב הדברים היום ,האמון במוצר ששמו טיפול פיזיותרפי נמוך ביותר. בין יתר העדויות לכך הוא שלל המכשירים והמשחות המוצעים לקהל כתרופה לבעייתם.
חוסר האמון קיים באופן רחב הן בקהל הרחב, הן בקופות החולים וחברות הביטוח והן בעיני הרופאים ולמרבה הכאב בעיני חלק גדול מהפיזיותרפיסטים עצמם.
יש לכך ביטויים שונים, חלקם ישירים ומילוליים אבל חלקם עקיפים. השימוש בפרמטר הזמן במקום התוצאה הוא אחד מהם, ביטוי אחר הוא כאשר רופא כותב בהפניה ( אם הוא מפנה) מהו הטיפול הפיזיותרפי הדרוש. מעבר לכך שבמקרים רבים אלו דברים מופרכים לחלוטין זה מבטא את הערכתו, אולי התת הכרתי ביכולתו של הפיזיותרפיסט לספק את הסחורה בכוחות עצמו.
בפוסטים אחרים ובספר שכתבתי אני מפרט מה לדעתי לקוי ומהו התיקון הדרוש בכל האספקטים של הטיפול הפיזיותרפי, וכאן אומר, יש בידי הפיזיותרפיה לתת מענה ראוי ואפקטיבי לבעיות אותן מצפים ממנו לפתור, אם וכאשר יבואו הדברים לידי מימוש, יוכלו הפיזיותרפיסטים לדרוש וגם לקבל את מה שראוי עבור המוצר אותו הם מספקים.
מחיר ראוי לטיפול ראוי
באחד המשאים ומתנים שהיו לי עם אחת מקופות החולים טענו נציגי הקופה שספקים אחרים מוכנים להסתפק במחיר נמוך יותר לטיפול מהמחיר אותו אני מבקש. תשובתי הייתה שישנן שתי אפשרויות:
1. להתאים את המוצר למחיר: אם התשלום נמוך נספק מוצר לא איכותי המתאים למחיר.2. האפשרות השנייה שבה אני נוקט תמיד היא לתת מוצר איכותי ולדרוש מחיר בהתאם – מחיר ראוי לטיפול ראוי.
כל עוד הפרדיגמה השלטת בפיזותרפיה היא להתאים את המוצר למחיר ולא להיפך תישאר הפיזיותרפיה כמקצוע במקום בו היא נמצאת היום.